הטייס טס מעל המדבר במטוס שלו. פתאום המנוע הפסיק לעבוד, והמטוס נחת נחיתה קשה. הטייס נשאר לגמרי לבד, מסביבו רק חול ושמש חמה. הוא הבין שאין עיר קרובה ואין אנשים שיכולים לעזור לו. הוא היה צריך לתקן את המטוס לבד. הוא לקח כלים והתחיל לבדוק את המנוע. אבל החלקים היו במצב לא טוב, והתיקון התקדם לאט. הטייס חשב על מים ועל אוכל: היו לו מספיק רק לכמה ימים. הוא דאג והרגיש אבוד. בלילה הוא לא הצליח לישון כי במדבר היה קר והרוח נשבה בחוזקה. בבוקר הטייס התעורר מוקדם מאוד והחל לתהות מה לעשות הלאה. פתאום הוא שמע קול שקט. מולו עמד ילד. הילד היה מאוד יוצא דופן. הוא היה נמוך, לבוש בבגדים פשוטים ונראה רציני. הטייס התפלא: מאיפה הילד הופיע במדבר? הילד ביקש ממנו לצייר לו כבשה. הטייס לא הבין למה הילד צריך כבשה, אבל התחיל לצייר. הוא ניסה לצייר כמה ציורים, אבל הילד לא אהב את הפרטים. בסוף צייר הטייס קופסה ואמר שהכבשה נמצאת בפנים. אז הילד חייך. כך התחילה ההיכרות של הטייס עם הנסיך הקטן.
הנסיך הקטן סיפר שהוא הגיע מכוכב קטן. על הכוכב הזה הכול מאוד זעיר: הרי געש שאפשר לנקות עם כף קטנה ופרח אחד - ורד יפה. הנסיך טיפל בהרי הגעש, כדי שלא יעשו נזק. הוא ניקה אותם כל יום. הוא השקה את הפרח וכיסה אותו בכיפה בלילה, כדי שהרוח לא תפגע בעלי הכותרת העדינים. אבל הורד היה גאה ולפעמים דיבר מילים עוקצניות. הנסיך לא הבין למה הורד מתנהג כך. הוא היה לבד בכוכב שלו, הוא רצה אהבה והבנה. הוא כעס על הורד, והורד גם נעלב, למרות שאהב את הנסיך. בגלל העלבונות וחוסר ההבנה, הנסיך הקטן החליט לצאת למסע, כדי לראות מקומות אחרים ולגלות איך אנשים אחרים חיים.
הנסיך סיפר לטייס איך הוא עזב את הכוכב שלו. הוא השתמש בכוח התעופה של ציפורים נודדות קטנות. הנסיך עמד על הכוכב שלו והסתכל על השקיעות. הוא היה עצוב. הוא חשב על הורד, אבל הרגיש שהוא חייב להבין למה כל כך קשה לו לתקשר איתו. כשהציפורים עזבו, הנסיך עזב יחד איתן. הוא עזב את הכוכב והתחיל במסע הגדול שלו. לפני שהגיע לכדור הארץ, ביקר הנסיך בשישה כוכבים קטנים. בכל כוכב חי בן אדם אחד. הנסיך רצה ללמוד משהו חדש, אבל לעיתים קרובות הופתע או התאכזב, כי אנשים מבוגרים היו עסוקים בדברים מוזרים. ובכל זאת, הנסיך הקשיב לדבריהם והסיק מסקנות על איך הם חיים.
בכוכב הראשון גר מלך. המלך ישב על כס גדול ולבש גלימה ארוכה. הוא ראה את הנסיך הקטן ומיד אמר שהנסיך חייב לציית לפקודות שלו. המלך אמר שהוא שולט בהכול: שמש, כוכבים ובני אדם. אבל הנסיך שם לב שהמלך נותן רק פקודות שממילא קורות בטבע. למשל, המלך ציווה על השמש לשקוע כשהערב כבר הגיע. הנסיך שאל
למה המלך נותן פקודות כאלה. המלך הסביר ששלטון חייב להיות הגיוני. הנסיך לא הבין מה הטעם בשלטון כזה. הוא הרגיש שהמלך בודד ורוצה שמישהו יהיה לידו. הנסיך נפרד מהמלך והמשיך הלאה.
בכוכב השני גר איש גאוותן(יהיר). הוא חבש כובע יפה. הוא חשב שכל הסובבים חייבים להעריץ אותו ולמחוא לו כפיים. הנסיך הקטן בירך אותו לשלום, אבל האיש רצה לשמוע רק מחמאות. הוא ביקש מהנסיך למחוא לו כפיים. הנסיך מחא כפיים, והאיש הוריד את הכובע שלו והשתחווה. אבל הנסיך לא הבין למה כל הטקס הזה נחוץ, אם אין בו קרבה אמיתית. הוא רצה לדבר, אבל האיש הגאוותן שמע רק שבחים והתפאר בעצמו. הנסיך השתעמם מהר ועזב.
בכוכב השלישי פגש הנסיך שיכור. הוא ישב בשקט מול בקבוקים. הנסיך שאל למה הוא שותה. השיכור אמר שהוא שותה כדי לשכוח שמתבייש. הנסיך הופתע: הוא לא הבין למה אדם שותה אם זה גורם לו בושה. אבל השיכור לא רצה לדבר. הנסיך הרגיש עצב: השיכור היה בודד, לא היה לו עם מי לדבר, והוא לא הצליח לעצור את המעגל העצוב. הנסיך הבין שהשיכור סובל, אבל לא יודע איך לעזור לעצמו. הנסיך נפרד ממנו והלך הלאה.
בכוכב הרביעי חי איש עסקים. האיש ספר כוכבים כל היום ורשם מספרים במחברת. הוא אמר שהכוכבים שייכים לו, כי הוא היה הראשון ש"גילה" אותם וספר אותם. הנסיך שאל למה הוא צריך להחזיק בבעלות על כוכבים. איש העסקים ענה שזה נותן לו מעמד וכוח, וגם אפשר לשים את המספרים בבנק. אבל הנסיך לא הבין איך אפשר להחזיק בכוכבים, אם אי אפשר לגעת בהם או לקטוף אותם מהשמים. הוא שאל אם יש אושר מהבעלות הזו. אבל איש העסקים לא הקשיב והמשיך לספור. הנסיך חש ריקנות בשיחה הזאת, כי בעלות לא מביאה שמחה. הוא נאנח והמשיך הלאה.
הכוכב החמישי היה הכי קטן. גר שם מדליק פנס. הוא הדליק את הפנס בערב וכיבה אותו בבוקר. אבל בכוכב הזה יום ולילה נמשכו דקה אחת בלבד. לכן האיש הדליק וכיבה את הפנס בלי הפסקה. לא היה לו זמן לנוח. הנסיך ראה שהוא ממלא הוראה, אבל לא מבין למה. הוא היה עייף מאוד. הנסיך חשב שמדליק הפנס לא דומה למבוגרים האחרים: הוא לא גאה ולא חמדן. הוא רק שומר על סדר. הנסיך הרגיש כלפיו כבוד וחיבה, אבל עזב אותו כי הכוכב היה קטן מדי, ולא היה מקום להישאר.
הכוכב השישי היה גדול מאוד, וגר בו גאוגרף. הוא ישב ליד שולחן גדול עם ספרים ומפות. הגאוגרף כתב על נהרות, הרים, ערים וימים. הנסיך שאל אם הגאוגרף ראה את המקומות האלה במו עיניו. אבל הגאוגרף מעולם לא נסע. הוא רק חיכה לחוקרים שיביאו לו מידע. הנסיך הופתע: הגאוגרף ידע שמות רבים, אבל לא ראה את יופיו של העולם בעיניו. הנסיך סיפר לו על הכוכב שלו ורצה שהגאוגרף ירשום שיש שם ורד. אבל הגאוגרף הסביר שפרחים חיים זמן קצר ויכולים להיעלם. הנסיך נזכר בוורד שלו ונבהל, כי הוא פחד שהוא ייהרס בלי הטיפול שלו. אז הגאוגרף הציע לבקר בכדור הארץ. הוא חשב שכדור הארץ הוא כוכב מעניין. הנסיך טס לשם.
כשהנסיך הקטן הגיע לכדור הארץ, הוא היה מופתע מאוד. כדור הארץ היה עצום ועם המון אנשים. הנסיך נחת במדבר. שם הוא פגש נחש. הנחש אמר שהוא חזק ויכול לעזור
או להזיק, תלוי במצב. הנחש רמז שהעקיצה שלו יכולה להחזיר את הנסיך הביתה. הנסיך הקשיב, אבל לא רצה להאמין שזה הדרך היחידה לחזור. הוא הלך הלאה במדבר, והרגיש לבד. הוא טיפס על הר גבוה כדי לראות את העולם מסביב. הוא קרא לאנשים, אבל שמע רק הד. הנסיך ראה הרבה חול ואבנים, והבין שאין שם חברים.
אחר כך הוא בא לגן גדול. בגן הוא ראה אלפי ורדים. הן היו מאוד דומות לורד שלו. הנסיך נלחץ: הורד שלו אמרה שהיא יחידה בעולם. אבל כאן היו מאות ורדים דומות. הנסיך הרגיש עצוב וחשב שהורד שלו לא מיוחדת. הוא התיישב על האדמה ובכה. אז הופיע שועל. הוא הביט בנסיך בעיניים טובות. השועל אמר שהנסיך יכול "לאלף" אותו. הנסיך לא הבין מה זה "לאלף". השועל הסביר: לאלף זה ליצור קשר, להתקרב ולהיות יקרים זה לזה. אם הנסיך יאלף את השועל, הם יהיו חברים, וכל אחד יהיה מיוחד לשני.
הנסיך הקטן הסכים לאלף את השועל. השועל ביקש שיבוא בכל יום בשעה קבועה, שישב בקרבתו ושלא יעשה תנועות חדות. הנסיך מילא את הבקשות האלו. השועל התחיל לא לפחד. הוא חיכה לנסיך בכל יום, ושמח כשהנסיך בא. ביניהם נוצרה ידידות. השועל היה לחבר קרוב של הנסיך, אבל הזמן עבר, ולנסיך היה צריך להמשיך בדרכו. השועל ביקש שהנסיך יביט שוב בורדים שבגן. הנסיך הלך לשם וראה שהן יפות, אבל אין להן קשר אליו. הוורד שלו נשארה היחידה באמת עבור הנסיך, כי הוא השקיע בה אהבה וזמן. הנסיך הבין שהיופי של הורד הוא לא שהיא יחידה מבחוץ, אלא שהיא יקרה ללבו. הוא חזר אל השועל ונפרד ממנו. השועל אמר: "הדברים החשובים באמת אינם נראים בעיניים, אלא בלב." הנסיך זכר את המילים האלה. הוא הרגיש הכרת תודה ועצב, כי חברים אמיתיים לא נשכחים.
אחרי שעזב את השועל, המשיך הנסיך ללכת בכדור הארץ. הוא הלך בדרכים וראה אנשים, ערים, שדות ונהרות. הוא התבונן במבוגרים: רבים מהם מיהרו, חשבו על עסקים ושכחו לשמוח מדברים פשוטים. הנסיך הצטער שאין להם זמן לחברות וחלומות. הוא חשב שהמבוגרים נהיים רציניים, אבל מאבדים רגשות חשובים. הוא רצה לחזור לוורד שלו, כי עכשיו הבין כמה היא חשובה לו.
אחרי זמן מה, הנסיך הגיע שוב למדבר. שם הוא ראה את הטייס ואת המטוס שלו. הטייס בדיוק תיקן את המנוע. הנסיך ניגש וביקש ציור של כבשה. הטייס לא הבין למה, אבל צייר. הם התחילו לדבר. הנסיך סיפר על הכוכבים, על המלך, על האיש הגאוותן, על השיכור, על איש העסקים, על מדליק הפנס ועל הגאוגרף. הטייס הקשיב לו בריכוז. זה היה מעניין, כי המבוגרים האלה התנהגו בצורה משונה. אבל הנסיך לא שפט אותם. הוא רק ראה איך הם חיים, והבין מדוע אנשים שוכחים לפעמים דברים חשובים.
הטייס עבד על תיקון המטוס, והנסיך הביט במדבר וחשב על הורד שלו. הוא פחד שהיא נשארה לבד, שמישהו יכול לפגוע בה. לנסיך כמעט לא נשארו מים, וגם לטייס לא היו הרבה. הם הלכו יחד לחפש באר. בלילה הם דיברו על חברות ואושר. הנסיך אמר שחברות נולדת כששני אנשים נותנים זמן זה לזה והופכים חשובים זה לזה. הטייס הבין שמצא חבר חדש - הילד השקט מכוכב אחר. הוא הרגיש שהנסיך לימד אותו להסתכל על העולם בדרך אחרת.
כשהשחר עלה, הם גילו באר. הטייס שמח למלא מים, וגם הנסיך היה מאושר. הוא
שתה ואמר שהמים האלה מיוחדים, כי הם חיפשו אותם יחד. הטייס התחיל להבין שדברים נהיים יקרים בזכות הרגשות, הזיכרונות והמאמץ. הם עזרו זה לזה, וזה הפך את המים לטעימים ואת החברות לחזקה. הטייס הרגיש הכרת תודה לנסיך הקטן, כי קודם הוא לא שם לב לשמחות הפשוטות האלה. אבל באותו זמן הטייס דאג, כי הנסיך יצטרך לחזור הביתה.
אחרי כמה ימים הטייס סיים לתקן את המטוס. הנסיך סיפר שעליו לחזור לכוכב שלו. הוא הרגיש געגוע לוורד שלו. הוא אהב אותה וכעת הבין את ליבה. הוא האמין שהיא מתגעגעת אליו. הנסיך הסביר לטייס שהוא מכיר דרך אחת לחזור. הדרך מפחידה לגוף, אבל חשובה לנפש. הוא נפגש עם הנחש שיעזור לו לחזור, כי העקיצה שלו משחררת את הרוח. הטייס נבהל. הוא לא רצה לאבד חבר. הוא התחנן לנסיך שלא יעשה את זה. אבל הנסיך אמר שהגוף שלו כבד מדי, ואין דרך אחרת לחזור לכוכב. הוא חייב להשאיר את הגוף ולשוב הביתה דרך הכוכבים. הטייס נעצב, אבל הבין שהנסיך צריך להציל את הורד שלו.
בלילה הלך הנסיך למקום המפגש עם הנחש. הטייס בא אחריו, אבל הנסיך ביקש ממנו לא לדאוג. הוא חייך ואמר לטייס שכאשר הטייס יביט בכוכבים, הוא תמיד יחשוב על הנסיך, כי בכוכב של הנסיך יש הרבה כוכבים. הנסיך הבטיח שהצחוק שלו יישמע בין הכוכבים, והטייס לא יהיה לבד. הנסיך ביקש מהטייס לא להיות עצוב, כי חברים אמיתיים נשארים בלב לנצח. הטייס הרגיש דמעות, אבל חיבק את הנסיך והודה לו על החברות.
אחר כך התקרב הנחש אל הנסיך, והילד צנח בשקט על החול. הטייס לא ראה דם ולא שמע צעקה. הוא רק ראה את הנסיך שוכב על האדמה. השתררה דממה. הטייס נבהל ורץ אליו, אבל הגוף של הנסיך לא זז. יחד עם זה, הטייס חש שהנפש של הנסיך המריאה אל הכוכבים. דמעות זלגו מעיניו, אבל הוא הבין שהנסיך לא מת, אלא חזר לורד שלו, לכוכב הקטן שלו.
בלילה מאוחר ישב הטייס ליד המטוס והביט בשמים. הכוכבים זהרו בחוזקה. הטייס חשב על דברי הנסיך. הוא שמע צחוק שקט, כאילו הנסיך צוחק בין הכוכבים. הטייס חייך מבעד לדמעות. עכשיו הוא ידע שבכל מקום יש סוד. הדברים החשובים באמת אינם נראים בעיניים, כי הם חיים בלב. כשאנשים מביטים בשמים, הם רואים כוכבים יפים, אבל הטייס ראה חבר שנתן לו דרך חדשה לראות את העולם. הוא חשב: "אם יום אחד אחזור הביתה, אשמור בליבי את הזיכרון של הנסיך הקטן."
עם שחר הטייס בדק שוב את המנוע של המטוס. הוא תכנן להמריא ולחזור לבני האדם. אבל ליבו היה מלא טוב לב ורוך. הוא הבין שחברות היא ערך גדול. הוא לא רצה לשכוח את השיעורים של הנסיך הקטן. כעת הטייס ידע לשמוע את הצלילים החרישיים של צחוק הכוכבים. אולי חבריו על הארץ לא יבינו את הסוד הזה, אבל הטייס לא רצה לשכנע אותם. זה הספיק לו לדעת שכל פעם שיסתכל על השמים, יזכור את הנסיך, את צחוקו ואת הוורד שלו.
אחרי כמה ימים חזר הטייס לעולם האנשים, אבל נשאר אדם אחר. הוא הבין שהמבוגרים לעיתים קרובות רודפים אחרי מספרים, כסף וכוח. הם שוכחים את יופי השקיעות, את שמחת הרגעים הקטנים, את החברות ואת האהבה. לטייס היה קשה
לחזור לחיים בעיר רועשת, שבה כמעט אף אחד לא מקשיב ללב. אבל הוא שמר בלבו את המפגש עם הנסיך. כשהוא הרגיש בודד, הוא הביט בכוכבים וחשב על עולם אחר. הוא חש תקווה, וזכר שיש לו חבר על כוכב קטן, ושם גדל ורד עדין.
לפעמים שאל הטייס את עצמו, אולי הכול היה חלום או דמיון. אבל הוא ידע שיש לו ציור של קופסה עם כבשה "בפנים". הוא זכר את השיחות עם הנסיך, את הטיולים שלהם, את החיפוש אחרי הבאר ואת הטעם של המים שהיו מיוחדים בזכות העבודה המשותפת. כל הזיכרונות האלו היו מוחשיים מאוד. הטייס הבין שלא מדובר בסתם חלום. גם אם אנשים אחרים יפקפקו, הוא ידע שהנסיך הקטן קיים. הוא לא הצליח לשכנע אחרים להאמין בזה, אבל לא היה לו אכפת. העיקר הוא האור הפנימי שנשאר בו אחרי שפגש את הנסיך.
בערבים הטייס דיבר עם הנסיך בדמיונו. הוא העלה בעיני רוחו את פניו החמודות ואת החיוך שלו. היה נדמה לו שהנסיך אומר: "חברות לא מתה, אם שומרים אותה בלב." הטייס הסכים. הוא הרגיש שהחום של המחשבות האלו נותן לו כוח לחיות הלאה. כעת הוא הבחין בקלות ביופי השקיעה ובצבעי השמים עם עלות השחר. הוא השתדל להסתכל על העולם "בעיני הלב". הוא הרבה להיזכר בשועל ובשיעור שלו על כך שכאשר אנחנו מאלפים מישהו, הוא נעשה יחיד ומיוחד בעינינו. וגם האחריות שלנו כלפיו הופכת חשובה מאוד.
אנשים לפעמים שאלו את הטייס למה הוא כה מהורהר. הוא חייך ואמר שהוא חושב על כוכבים רחוקים. הם לא הבינו והתייחסו אליו כמשונה. אבל הטייס לא נעלב. הוא ידע שהם לא פגשו את הנסיך הקטן ולא שמעו את צחוקו. בעיניהם הכוכבים הם רק נקודות בשמים. עבור הטייס, הכוכבים היו סמל לחברות ותקווה. הוא המשיך לחיות בעיר, אבל ברגעי שקט הוא נזכר בדברי הנסיך על הורד. הוא הבין שאהבה נוצרת מטיפול, מזמן ומכנות. כל פרח יכול להיות יפה, אבל רק הפרח שאנחנו מטפלים בו באמת יקר לנו.
עברו חודשים, אבל הטייס לא שכח. לפעמים הוא צייר ציורים שונים: כבשים, ורדים, כוכב עם הרי געש קטנים. הוא הביט בציורים ודמיין שהנסיך הקטן עשוי לחזור. אבל הוא לא היה בטוח איך ומתי זה יקרה. ליבו נשאר פתוח לחברות. הוא האמין שאולי יום אחד הם ייפגשו שוב, אולי בחלום או במקום קסום אחר. הטייס לא רצה להיות כמו איש העסקים שסופר כוכבים, או כמו האיש הגאוותן שמחכה למחיאות כפיים, או כמו השיכור שלא יכול להשתחרר מבושה. הוא הרגיש שהמפגש עם הנסיך הקטן נתן לו הבנה של ערכים אמיתיים. הוא למד שצריך לראות את העולם אחרת: לכבד רגשות, לדאוג לחברים, להבחין ביופי ולקחת אחריות על מי שאלפנו.
כך חלף הזמן. הטייס סיפר את הסיפור שלו רק למעט אנשים שסמך עליהם. חלקם הקשיבו לו בעניין, חלקם חייכו בספקנות. הטייס לא נפגע, כי כל אדם הולך בדרכו. אבל הוא שמר את זכר הנסיך הקטן כאוצר הכי יקר. הוא למד למצוא שמחה בדברים קטנים ולהאמין שהיופי האמיתי נמצא בלב. וכך החברות, אפילו עם כוכב רחוק, שינתה את חייו של הטייס לנצח.
כעת הטייס יוצא לפעמים בלילה החוצה, מביט בשמים ואומר: "שלום, נסיך קטן! מה שלומך, איך הוורד שלך? מקווה שניקית את הרי הגעש ושמת כיפה על הפרח. אני
מתגעגע, אבל שמח בשבילך. תודה שהראית לי איך להסתכל על העולם אחרת." הטייס חש חום, כאילו הוא שומע תשובה. הוא ידע ששם, רחוק, בכוכב הזעיר, זורח אור טוב - האור של ילד קטן שאוהב חברות ואהבה.